מי לא אוהב את חיי הנוחות של הנסיעה ברכב? אחת ההמצאות הטובות שנוצרו בהיסטוריה היא הרכב. מה היינו עושים בלעדי הגלגלים הנעים הללו? איך היינו מגיעים כל בוקר לעבודה? ברגל? על בהמה?
נכון שהרכב הפך אותנו ל"עצלנים" בעניין של פחות תזוזת הרגליים, אבל למי יש את הכוח ללכת שעות לעבודה. מה קורה אם אני גר בירושלים אבל עובד באשדוד? מה אלך באמת כל יום הלוך וחזור ברגל? מי המשוגע שיעשה זאת?
מרוב שאנו מחליפים מכוניות בחיינו לא עצרנו ואמרנו מזל שהמציאו את כלי הרכב. תמיד נאמר איזה נהג טוב אני, או נתפאר ברזומה של אין לי אף תאונה אחת, אני נהג כל כך זהיר.
אך אלו אם האופנועים שרוכבים לידינו בכבישים לרוב חוששים לפני שהם עולים עליו, לא ראינו אותם ואופס... לא נשכח לרגע , שיש גם כלי רכב נוסף על הכביש.
אני עליתי על הכלי הזה, האמת, חששתי תחילה, ואף פחדתי אם יקרה משהו, כמובן שאני הייתי הנוסעת מאחורי הנהג. הפחד שהרגשתי התמוגג אט,אט ובמקומו באה האש בעיניים חדורת התלהבות, כמו שלהבת אש שנוצרה על הכביש ממגע של חיכוך בין עוצמת הגלגל לכביש. כשהנהג רכב על האופנוע אחזתי בו בתחילה בחוזקה אבל בהמשך הבנתי שזה לא נכון ועדיף להחזיק באחורי באופנוע כדי שלא אסיט אותו חלילה ואז נתהפך. לבד עזבתי אצבע אחר אצבע את בטנו של הנהג, לקחתי שאיפה עמוקה ונאנחתי קלות, שמתי את ידי בברזל שנמצא מאחורי האופנוע ופשוט נהניתי מהנסיעה.
נשאר לי עוד פחד כבטעות נתנגש ברכב אחר, מה שלא קורה כאשר אני נוסעת עם נהג ברכב שהוא 4 גלגלים עם גג ודלתות, אך העוצמה מהרכיבה הייתה כאילו אני במרוץ אופנועים וצריך להגיע לקו הסיום במהירות הכי אפשרית.
עם כל הרגשת העוצמה עדיין אני חושבת שהכלי הזה מסוכן ותהיה הרוכב הכי טוב שתהיה אתה לא מוגן משום צד, אין לך חגורת בטיחות והקסדה היא הדבר היחיד שמגן עלייך, כמובן שיש מגני ברכיים ולבוש שאמור לשמור עלייך אבל לא תשים אותם כל יום כשאתה הולך לעבודה, במיוחד לא ביולי אוגוסט של הארץ.
אז נכון שאת המסע החוויתי עברתי כשהייתי בטיול בחו"ל, ונכון שנהניתי עד מאד, אבל חברים שמרו על עצמכם בכבישים, אנחנו לא חיים במסלול מרוצים וחיינו מאד חשובים, שימו לב לנהגי האופנועים שבדרכים, הסתכלו יותר במראות, יהיו יותר זהירים, סעו בזהירות והעיקר, סעו בשלום.
